בחירות ממש גורליות

אם נשאל אזרח ממוצע כיום במדינת ישראל מהן הבחירות המשמעותיות העומדות כיום על הפרק, מן הסתם התשובות יתפלגו בין הבחירות לכנסת לבין הבחירות בארה"ב. מבלי לזלזל בשתי מערכות הבחירות הללו, ישנה מערכת בחירות נוספת העומדת בקרוב לפתחנו, חשובה לא פחות – מערכת הבחירות לרבנות הראשית.

הגמרא במסכת שבת (י, א) מלמדת אותנו כי עבודת ד' מחולקת לשני מישורים: תורה ותפילה. התורה, העוסקת בתכנים שכליים-נצחיים, מכונה בגמרא בלשון "חיי עולם", ואילו התפילה, המבטאת את המצב הרגשי-קיומי, מכונה בשם "חיי שעה". כאשר אחד מן המישורים הללו דוחק את השני נוצר חוסר איזון בנפש. חוסר פרופורציה איכותי בין תפילה לתורה עלול לעצב, מחד גיסא, אדם העוסק בתכני-נצח אך 'מרחף' במגע עם חייו העכשוויים; ומאידך גיסא, אדם המתבוסס ברגש ובהווה, ללא קשר למעגלי חיים רחבים יותר.

על אותו משקל, יש מימד בחיינו בו אנו עוסקים בשאלות היומיומיות, הסוערות והמטרידות: מי יהיה ראש ממשלה ומי יהיה נשיא; מי יהיו חברי הקואליציה; מה גודלה של המפלגה המאוחדת; ומה ההשפעות של המהלכים הפוליטיים הללו על המרחב הציבורי - כל אלה הם 'חיי שעה'.

אולם אסור לכל השאלות הקיומיות והגדולות הללו להשכיח שאלות הנוגעות לנצח, לצביון הרוחני של מדינת ישראל: מי יעמוד בראש הארגון הממונה על הכשרה ומינוי דיינים ורבנים; על שמירת טהרת מחנה ישראל בתחומי היוחסין, הגרות, הנישואין והגיטין; כיצד יתנהל מערך הכשרות במדינת ישראל, ובעיקר מי יפיח בתרבות הישראלית נשמה ורוח – כל אלו הם 'חיי עולם'.

למי שמביט על העיתונות הדתית והחרדית, לפחות על פי כמות הכתבות וגודל הידיעות, נדמה שהבחירות לרבנות הראשית מטרידות הרבה פחות מאשר עימות מתוקשר בין אובמה לרומני. זהו מצב לא תקין. מעולם לא הייתה זעקתו של רבא (במסכת שבת שם): "'מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?" רלוונטית יותר.

לצערנו, מזה כעשרים שנה הרבנות הראשית נמצאת בתהליך מתמשך של שחיקה ופיחות: לחצים כלכליים ורוחניים מצד הממשלה; מחסור בתקנים ובתקציב; ובעיקר חוסר עניין של הציבור הכללי, והדתי-לאומי בפרט, הובילו את מעמד הרבנות למצב לא מזהיר. מצב זה חייב להשתנות, ומהר.

הכשל המרכזי, כרגיל, הוא הפיצול בתוך הציבור הדתי-לאומי. הציבור שלנו מתקשה בעבודה משותפת (רק דוגמא קטנה: לאחרונה יצרו איתי קשר שלשה גורמים בעיר מסוימת, ולאחר שהגעתי למקום התברר לי שמדובר בשלושה גרעינים תורניים שונים, השורר ביניהם מתח); לפחות בתחום המהותי כל כך של בחירות לרבנות-הראשית נשכיל אולי להתאחד.

לעניות דעתי יש לפעול כעת בשני מישורים: ראשית, יש להעמיד את נושא הרבנות הראשית במרכז סדר-היום הציבורי; שנית, יש ליצור לחץ ציבורי למינוי ועדה שתכלול רבנים ואישים מרכזיים מכל גווני הציבור הדתי-לאומי על מנת לבחור מועמד אחד (!) מטעמנו, ולהתגייס כולנו מאחוריו כדי להפיח רוח חדשה במערך הרבנות. טוב יעשה היו"ר החדש של הבית היהודי, נפתלי בנט, אם יעמיד את הנושא בראש סדר העדיפויות שלו.

הבחירות לרבנות הראשית אינן עניין פקידותי שולי, אלא נושא הנוגע לעתיד של כולנו. אסור להזניח אותו.